לקות למידה והפרעת קשב וריכוז הינן מצבי בריאות המשפיעים לא רק על האדם עם הלקות, אלא גם על המערכות החברתיות והחינוכיות בהן הוא מתפקד. גישת עמירם מציעה מודל יישומי לבניה אקטיבית של מרחב למימוש פוטנציאל הלמידה בבית הספר, הנקרא "משולש הזהב". "משולש הזהב" מבוסס על מחויבות ושותפות של התלמיד עצמו, הוריו והצוות החינוכי שמלווה אותו. מחויבות זו נשענת על  חוזה המבוסס על שפה משותפת והסכמה, בו כל אחד ממרכיבי המשולש לוקח אחריות על תהליך הלמידה תוך הגדרה ותיאום ציפיות לגבי תפקידו במרחב זה. מודל זה מאפשר לדייק את השיח של הגורמים הרלוונטיים ולקדם הסכמה על המציאות, הגדרת המטרות, בניית תוכנית עבודה ובקרה והחזקת תהליך רציף.

 

הנחות היסוד בבסיס "משולש הזהב":

1. קיומה של תלות הדדית בין שותפי המשולש.

2. ההכרה בתפיסה הסובייקטיבית של כל אחד משותפי המשולש מחד, ומאידך ברצון המשותף להביא להצלחה בתחום הלימודי-חברתי.

3. התבוננות מוקירה על תופעות של לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז, ועל המערכת בה מתפקד הלומד.

4. הכרה בתהליכים האישיים של השותפים והאופן בו הם משפיעים על הפתרונות האפשריים.

 

השלבים המרכזיים ביישום המודל:

1. ניתוח ומיפוי הכוחות והאתגרים של האדם (כולל לפי האבחון במידה וקיים).

2. ביסוס האמון של האדם ביכולותיו והבנה כיצד הוא לומד.

3. יצירת מרחב פוטנציאלי ללמידה בשיתוף שלושת גורמי המפתח - האדם, משפחתו והמסגרת הפורמלית בה נמצא. במסגרת זאת, בניית תוכנית עבודה, קביעת יעדים והגדרת מדדים ופרמטרים לבחינת הצלחתה של תוכנית העבודה' יישום והתאמת תוכנית העבודה, לרבות החזקת רצף ובקרה.

 

מודל "משולש הזהב" ניתן ליישום לאורך החיים בכל מסגרת - בית הספר, אקדמיה, עבודה, משפחה, ומסגרות א-פורמליות.

​